לוין ואח' נ' פרזות חברה הממשלתית עירונית לשכון ירושלים בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה העיקרית היא בגין נזקי שריפה שפרצה ביום 15.8.10 בבית דיור מוגן שבניהול הנתבעת, בו התגוררה התובעת בדירה 302 בקומה השלישית (להלן: הדירה). אין מחלוקת כי השריפה פרצה מארון חשמל שבמסדרון הקומה, המרוחק כ-10 מ' מהדירה. הוזעקו למקום מכבי אש אשר כיבו את השריפה בזרנוקי מים. האש לא הגיעה לדירה, אך פיח רב התפזר באוויר ולכלך את הקירות, הרצפה ופריטי הריהוט.

אין מחלוקת על האחריות, המוטלת על הנתבעות כמחזיקות הבניין וארון החשמל ממנו פרצה האש.

המחלוקת היא על גובה הנזק.

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת השמאי בלילי, לפיה נפגעו פריטי ריהוט, מכשירי חשמל וציוד אישי של התובע מפיח. השמאי העריך את הנזק ב-15,900 ₪, המורכב מפריטי ציוד חשמלי (מקרר, מכונת כביסה וטלויזיה) שהיה צורך להחליפם, ופריטי ריהוט ובגדים שיש לנקותם או לשפצם, וכן נקיון כללי בדירה.

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת השמאי בן נון שהעריך את הנזק לתכולה ב-2,500 ₪ לצורך ניקויה. הוא מצא את מכשירי החשמל והריהוט תקינים ולא ניזוקים למעט הלכלוך מהפיח.

לשתי חוות הדעת צורפו תצלומים, וכן הוגשו תצלומים במצורף לתצהיר בנה של התובעת, מר פליקס לוין. מכל התצלומים נראה כי הנזק הינו בעיקר לכלוך באבק שחור מהפיח, לא מעבר לכך.

השמאי בלילי נחקר על חוות דעתו, ועדותו לגבי ההערכה שביצע לא הותירה רושם משכנע. כך, לגבי מכשירי החשמל טען השמאי כי ניסה להפעילם והם לא פעלו. ברם, השמאי אישר בעדותו ובחוות דעתו כי הקומה כולה היתה מנותקת מהחשמל, ובאותה נשימה טען כי ניסה להפעיל את המכשירים אך הם לא פעלו. מהתמונות שצורפו נראים מכשירי החשמל תקינים לחלוטין למעט שכבת פיח דקה בחלק העליון, ועל כן אין כל סבירות כי לא פעלו עקב השריפה, ונראה כי פשוט לא היה חשמל בקומה ועל כן לא ניתן היה כלל לבדוק אם הם פועלים אם לאו. גם מעדות מר פליקס לוין עולה כי במועד ביקורו בדירה עם השמאי ב-18.8.10 החשמל במקום לא פעל, כך שעדות השמאי בלילי לגבי בדיקת מכשירי החשמל נסתרה.

גם מעדותו של מר לוין לא עולה כי מים הגיעו לריהוט ולקירות בדירה, או כי היתה בה הצפה, למעט בוץ שמצא על הרצפה ביום הראשון, אשר ככל הנראה נכנס לדירה מהמסדרון הרטוב.

לא שוכנעתי כלל ועיקר כי הרהיטים בדירה, שהיו ישנים, נזקקו להחלפה או לשיוף וצביעה מחדש כטענת השמאי, או כי היתה התעקמות של פריט כלשהו כתוצאה מהחום, ולא הוכח כי סימני הלכלוך על רגלי שולחן האוכל, וההתקלפות בארון הבגדים, נגרמו מהפיח, להבדיל מבלאי קודם.

לפיכך נראה כי נזקי הפיח היו ברובם צורך בנקיון יסודי של הדירה, ריהוטה וציודה החשמלי, וזאת מעבר לצביעת הקירות, שבוצעה ע"י הנתבעת. כמו כן אני מקבלת שניזוקו פריטי לבוש.

אני מעמידה את הנזק לתכולה ולבגדים על 5,000 ₪.

שכ"ט שמאי בסך 927 ₪.

כמו כן בגין הוצאות האשפוז של התובעת במוסד הסיעודי "בית בלב" מיום 19.8.10 עד למועד בו הודע לה שהדירה מוכנה למגורים, 5.9.10, ועוד שבוע בגין שיקום תכולת הדירה ונקיונה, היינו עד 12.9.10 – סך של 10,000 ₪, מתוך ה-11,480 ₪ בקבלות שצורפו.

בגין הוצאות עקיפות שנגרמו לבנה של התובעת שנאלץ לבטל מספר ימי עבודה כדי לטפל במגורי אמו – 1,000 ₪.

לגבי הנזקים העקיפים – התאמת מגורים לתובעת בבית בנה, דמי שכירות, רכישת פריטים חלופיים ועוד, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, שכן ניתן היה בנקל למנוע את כל הנזקים העקיפים הנטענים אילו הושקעו בדירה מספר ימים של עבודות נקיון.

לפיכך אני דוחה ראשי נזק אלה.

התביעה שכנגד מתייחסת לסך של 294 ₪ לחודש ששולמו כשכ"ד ע"י התובעת ביחס לתקופה שמיום 1.10.10 בו הופסקה הוראת הקבע של התובעת, עד לישיבת קה"מ מיום 26.3.12 בה הודיע ב"כ התובעת כי אין לה צורך במטלטלין שבדירה. רק במועד זה הושכרה הדירה לדייר אחר.

גם הנתבעת 1 לא עמדה בחובת הקטנת הנזק והיה עליה לדרוש מהתובעת (באמצעות בנה מיופה כוחה שטיפל בענייניה והיה מוכר היטב לנתבעת 1) לפנות את החפצים והציוד מהדירה תוך זמן נקוב, של חודשיים שלושה לכל היותר, ואם לא ענתה – לפנותם למחסן כלשהו ולהשכיר את הדירה. לפיכך הנתבעת 1 זכאית לפיצוי רק בגין הוצאות אחסון החפצים הנ"ל לתקופה שעד להודעת התובעת כי אינה זקוקה לחפצים הנ"ל.

אני מעמידה הוצאות אחסון אלה על 1,000 ₪, ויחד עם שכ"ד לתקופת הביניים של שלושה חודשים בהמתנה למענה – 2,000 ₪.